שרף המור- Myrrh.שימוש ב"מור" משובח,שהיה תוספת של עשירים לתרופה המומלצת לעיניים,לחיזוק הלב והמח.

שרף המור- Myrrh.שימוש ב"מור" משובח,שהיה תוספת של עשירים לתרופה המומלצת לעיניים,לחיזוק הלב והמח.

מאת ‏שמעון שמלה‏ בתאריך ‏יום ‏שלישי 29 אפריל 2014‏ בשעה ‏14:40‏‏

המור - צמח מרפא בירושלים:רפאל מלכי סיפר על שימוש ב"מור" משובח,שהיה תוספת של עשירים לתרופה המומלצת לעניים,לחיזוק הלב והמח.
מיתוך :רופאים ותרופות בירושלים-פרפ' זהר עמר ואפרים לב.
מור

מור הוא שרף המופק מפציעת הקליפה של מיני עצי מור (Commiphora), הגדלים באפריקה, בערב
ובמזרח הודו (בין המינים השכיחים הם אלה הקרויים C. myrrha ו–C. habyssinica). מינים אלה
הם שיחים או עצים בגובה של כשלושה עד ארבעה מ', בעלי ענפים קוצניים ועלים תלתניים. הם
גדלים באזורים צחיחים למחצה, לרוב על תשתית סלעית. החיתוך בקליפת הצמח גורם להגברת
הפרשת השרף ולקרישתו בזמן חשיפתו לאוויר. מינים שונים של מור ומחיריהם מתוארים בספרות
הקלאסית (פליניוס, תולדות הטבע, יב, 69). בעבר גידלו את המור כגידול חקלאי (פליניוס, שם, יב,

66) וכיום נאסף השרף ברובו מעצי בר בתקופת שלכת הקיץ (Groom 1981; Van Beek 1960).

השם מור מופיע בשינויים קלים בכל השפות השמיות, למשל murru באכדית, מירא בארמית,
מר או מורא בערבית. מהשפות השמיות הועבר השם ליוונית, ללטינית ולשפות אירופיות אחרות.
השם מור נגזר כנראה מתכונת מרירותו של בושם זה. המור נמנה עם הבשמים החשובים שהיו
בשימוש באזורנו בתקופה העתיקה והוא יובא לצורך תמרוקים ולרפואה. דוגמה לכך מוצאים בכתבי
אל–עמארנה מהמאה הי"ד לפסה“נ. באחד המכתבים מבקש מלך גזר, אחד המלכים בכנען, ממלך
מצרים שישלח לו מור לצורך רפואה.
בושם המור היה אחד מהמרכיבים של משחת הקודש (שמות ל: 23) ואחד מסממני הקטורת
במקדש (עמר תשס"ב). מור נזכר במקרא ברשימת הבשמים היוקרתיים: קנמון, אהלים וקציעות.
הנשים סכו את גופן ומצעיהן בבושם המור כדי לעורר את מחזריהן (תהלים מה: 9; משלי ז: 12;
שיר השירים ה: 5). היו נשים שנהגו לשאת על חזיהן שקיק מור הוא "צרור–המר" (שיר השירים
א: 13). בספר יהודית מסופר שיהודית סכה את גופה ב"מור שמן" לפני בואה להולופרנס, שר צבא
אשור (יהודית י: 3). במגילת אסתר מסופר שהנשים המועמדות לבוא לפני המלך אחשורוש עברו
תקופת הכשרה, שכללה: "ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים"
(אסתר ב: 12). בתלמוד מבואר ששמן המור הוא "סטכת" (בבלי, מגילה יג, ע"א), ולפי הסופרים
הרומים ה–stakte הוא כינוי לשרף המשובח והיקר ביותר (דיוסקורידס, על חומרי הרפואה, א,

73; פליניוס, תולדות הטבע, יב, 68 ,35). יש חוקרים הסבורים שהמור גדל גם בארץ–ישראל, ואולם

לפי שעה אין לכך ראיות מספקות, והעדות היחידה היא שעל שברי כלי שנמצא במצדה נכתב
מכתב ובו נזכר המור
זהו שרף (Oleo-Gum-Resin) המופק מענפי מינים שונים של קומיפורה, הגדלים במזרח אפריקה ובחצי האי ערב.
המור נחשב לאחד הצמחים העתיקים ביותר בשימוש רפואי, והוא מוזכר בתנ"ך בשמו העברי - מור.
ברפואת הצמחים המודרנית נחשב המור לצמח עדין בעל פעילות מתונה, המותווה בעיקר לטיפול בזיהומים בגרון ובמערכת העיכול.מור הוא שרף המופק מעץ ה- Commiphora myrrha, המשתייך למשפחת הבושמיים. עץ המור גדל באזורים מדבריים ויבשים, בדרום חצי האי ערב, סומליה ואתיופיה. זהו עץ קטן במימדיו והוא מגיע לגובה של עד שני מטרים. הגזע והענפים מכוסים קוצים רבים ורוב השנה הוא מחוסר עלים או פרחים. למקור השם - מור / Myrrh, ישנן שתי השערות רווחות – האחת, בשל הדמיון למילה היוונית בושם והשנייה מייחסת קירבה למילה מר (ארמית / עברית), בשל טעמו המר של המור.
שרפים מהווים כלי הגנה נפוץ ושימושי של עולם הצומח. שרף המור מופרש במקומות שונים בעץ, סביב הקליפה החיצונית של הגזע והענפים, בתגובה לפגיעות שונות של בעלי חיים או נזקים סביבתיים. השרף מהווה שכבת הגנה דביקה ועשירה בחומרים מחטאים (שמנים אתריים, שרפים), המקשה על התפתחות זיהומים מיקרוביאליים וטפיליים שונים.
במשפחת הבושמיים ניתן למצוא צמחים ועצים ריחניים נוספים, ביניהם גם הלבונה. ישנם כ- 200 מינים שונים של Commiphora, ביניהם ניתן למצוא גם את ה- C. gileadensis, הגדל בישראל. מין זה מפורסם מאוד בשל ריחו המשכר ויש המשייכים אותו לשמן האפרסמון המפורסם, המוזכר במקורות ובתלמוד. מין נוסף הוא Commiphora mukul, אשר רבים נוטים להתבלבל ולייחס אותו לשרף המור. אומנם הוא דומה במראהו לשרף המור, אך זהו שרף אחר לחלוטין, אשר מקורו בהודו והוא משמש, בין היתר, לטיפול בבעיות כולסטרול וקרישיות יתר של הדם.

חלקי הצמח בשימוש רפואי

שרף המופק מקליפת הגזע.

שרף המור ידוע בשימושים שונים מזה אלפי שנים. המכנה המשותף לכל השימושים הללו נובע מסגולות "הטיהור" הייחודיות, המיוחסות למור - ברמה הפיזית (חיטוי) וברמה המטאפיזית (ריח / קטורת). בעולם העתיק המור היה כל כך מבוקש למטרות אלו, עד כדי כך שמשקלו היה יקר יותר מזהב. שרף המור שימש להכנת בשמים ושמנים קוסמטיים שונים באזורי המזה"ת, יוון ומצריים העתיקה. ישנן עדויות שונות המאשרות כי הוא היה בשימוש במצרים בשנת 3,000 לפנה"ס, בין היתר כאמצעי חשוב לחניטה. שרף המור שימש בטקסי פולחן רבים בעולם העתיק ויש אף הטוענים כי זהו המור המוזכר כאחד מסממני הקטורת של בית המקדש. בכנסיות רבות הוא משמש, עד עצם היום הזה, כאמצעי קטורת בזמן טקסים שונים.

מזה אלפי שנים, שרף המור מוכר גם בשימושיו הרפואיים, במקרים של פצעים וכיבים שונים בעור, זיהומים שונים של מערכת העיכול, תולעי מעיים, טיפול בסוכרת, מחלות פרקים ועוד. ברפואה הסינית המסורתית (mo yao), שרף המור מוגדר כמר ויבש והוא משמש באופן מקומי לטיפול בפצעים כרוניים של העור וכן לטיפול בבעיות ווסת וזיהומים פנימיים.

שרף המור נחקר רבות, בשנים האחרונות, בשל השפעתו המגנה מפני זיהומים טפיליים במערכת העיכול. בתחילת שנות ה-2000 פותחה במצרים תרופה המבוססת על מיצוי של שרף המור, Mirazid, לטיפול בזיהומים טפיליים של המעיים. עושה רושם כי בתחום זה שרף המור עשוי להביא בשורה ותועלת רבה לאנושות, בעיקר במדינות העולם השלישי, בהתמודדות עם זיהומים טפיליים שונים. עד כה, השימוש בתרופה זו נעשה בהצלחה רבה במצרים (ע"פ מחקרים שיובאו להלן), אך לפי ארגון הבריאות העולמי - ישנם עוד מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם, הסובלים מבעיות זיהומיות דומות.

מרכיבים פעילים

תרכובות פנוליות:

- פנולים פשוטים: m-cresol ,eugenol, cumic alcohol , cuminaldehyde, cinnamaldehyde.

תרכובות איזופרנואידיות:

- מונוטרפנים: dipenten , limonene, pinene , heerabolene.

- ססקוויטרפנים: cadinene.

- סטרולים: campesterol, beta-sitosterol, cholesterol.

שרפים ואולאורזינים (25%-40%): compiphoric acids, commiphorinic acid, heerabomyrrhols, commiferin, ונוספים.

גומי (30%-60%): Arabinose, galactose, xylose ונוספים.

הצמח מכיל שמן נדיף (2%-10%) הכולל מגוון תרכובות פיטוכימיות.

שרף מור | Commiphora myrrha / molmol | פעילות רפואית:

במיצוי בטינקטורה - לשרף המור ישנו טעם מריר וארומאטי, ברור ומודגש. יש לציין כי לטעם המוקצן מתווסף גם ריכוז האלכוהול הגבוה (95%), הנחוץ למיצוי אופטימאלי של מכלול השרפים והשמנים האתריים.

לרכיבים המרירים של שרף המור ישנה השפעה מעוררת במערכת העיכול (Bitters principle), הבאה לידי ביטוי בהגברת הפרשות (בדרכי העיכול וחלל הפה), הגברה של פעילות אנזימטית והגברת תנועה פריסטלטית.

בדומה לתפקידו המקורי בטבע (שכבת ההגנה המחטאת של העץ), עיקר היישומים הרפואיים של שרף המור נובעים מיכולות החיטוי וההגנה הגבוהות שלו. התכולה העשירה של השרפים והשמנים האתריים גורמת לחיטוי ישיר, מפני זיהומים בקטריאליים, פטרייתיים וטפיליים. בשימוש חיצוני - תכונה זו באה לידי ביטוי בגרגור בחלל הפה והגרון וכן במריחה על גבי העור (שמנים ומשחות). בלקיחה פנימית, החיטוי הישיר מתבטא בעיקר במערכת העיכול ובמידה מועטה יותר - גם במערכת השתן, שם פועלים בעיקר השמנים האתריים. יש לציין כי השרפים (Resins) אינם מתפרקים ע"י הגוף והם אינם נספגים אל זרם הדם. בלקיחה פנימית, השרפים נשארים כמעט בשלמותם, מה שמבטיח פעולת חיטוי ישירה לאורך כל מערכת העיכול, עד לחלחולת.

מעבר לפעולת החיטוי הישירה, שילוב השרפים והשמנים האתריים החזקים (Sesquiterpenes) יוצר מעין גירוי מקומי לריריות של מערכת העיכול, הגורם להגברה של הפרשות ומעורר הזרמה לימפטית ופעילות חיסונית מקומית. גירוי זה למעשה "מזמין" את הגעתם של תאים חיסוניים לאזור וממריץ את התגובה הדלקתית המקומית (כאמור, לכך נלווה גם החיטוי הישיר של שרף המור). גירוי זה מתרחש בעיקר במערכת העיכול העליונה (חלל הפה, לוע, גרון, וושט, קיבה והתחלה של המעי הדק). יש לציין כי גירוי זה מעורר מגננה כללית במערכת העיכול, התקף גם במקרים של זיהומים במערכת העיכול התחתונה יותר.

לאור האמור לעיל, יש להבין: אופן החיטוי והטיהור של מערכת העיכול, על ידי שרף המור, נעשה בשלוש רמות שונות - המשלימות אחת את השנייה, כפי שמודגם בתרשים למטה. פעילות ייחודית זו הופכת את שרף המור לאחד הצמחים המחטאים החשובים ביותר לטיפול בזיהומים של מערכת העיכול.

פעילות רפואית

אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי, אנטי-פטרייתי, מכייח ארומתי, ממריץ\משפעל חיסון, מצמת,מקדם\מסדיר מחזור חודשי, נוגד דלקת, נוגד זיהום.

שרף מור | Commiphora myrrha / molmol | תכונות רפואיות עיקריות:

· מחטא (Antiseptic).

· נוגד תולעים / פרזיטים (Antihelminthic).

· אנטי בקטריאלי (Antibacterial).

· אנטי פטרייתי (Antifungal).

· אנטי דלקתי (Anti-inflammatory).

· מאיץ ריפוי פצעים (Vulnerary).

התוויות

עיקריות: זיהומים אקוטיים במערכת העיכול, כאבים ודלקות בגרון, כיבים (חיצוני), כיבים בחלל הפה (אפטות), פיסורה (חיצוני).

משניות: אל-וסת (אמנוריאה), זיהומים ודלקות במערכת הנשימה העליונה, מחלות מעיים דלקתיות (IBD), נזלת, פטרת בעור (חיצוני), פטרת וגינלית (חיצוני), פציעות (חיצוני),פרונקלים וזיהומים תת-עוריים, קונדילומות (חיצוני), שלשול (אקוטי), שפעת והצטננות.

רגישות, תופעות לוואי, תגובות ביניים, התוויות נגד ורעילות

קיימים דיווחים בודדים על תגובות אלרגיות (גם מקומיות וגם בשימוש פנימי); יש לנקוט זהירות בשימוש מקומי באנשים בעלי עור רגיש; מינון יתר (מעל 3 גרם) עלול לגרום לגירוי של הכליות ולשלשול; הצמח אסור לשימוש במצבים של דימום רחמי מוגבר; מדד רעילות LD 50: בניסוי עם עכברים; יותר מ-3 גרם לכל קילו משקל.

הריון: שימוש מוגבל בנשים ומחקרים שנערכו בבעלי חיים לא הראו רעילות לעוברים. יחד עם זאת, גורמים רשמיים ברפואה הסינית והמערבית כאחד גורסים כי אין להשתמש בצמח בתקופה זו.

הנקה: הצמח אפשרי לשימוש בהנקה, אולם יש לנקוט משנה זהירות עקב חשש לתגובה אלרגית.

שרף מור | Commiphora myrrha / molmol | תכונות רפואיות משניות:

· מגביר תנועה פריסטלטית (Digestive stimulant).

· נוגד חמצון ((Antioxidant.

· מעכב גידולים (Anticarcinogenic).

· מכווץ (Astringent).

שרף מור | Commiphora myrrha / molmol | התוויות ושימושים רפואיים משניים:

· כוויות, פצעים וזיהומים שונים על גבי העור.

· טיפול ביבלות ויראליות (טיפול מקומי).

במבט מסורתיאיכויות

מריר, מעט חריף, חמים/ קריר, יבש.

שרף מור | Commiphora myrrha / molmol | התוויות ושימושים רפואיים עיקריים:

· זיהומים טפיליים במערכת העיכול, לרבות – Schistosomiasis / Fascioliasis.

· זיהומים טפיליים בנרתיק (Trichomoniasis) – טיפול פנימי ומקומי.

· תולעי מעיים.

· זיהומים בקטריאליים של מערכת העיכול.

· זיהומים פטרייתיים של מערכת העיכול וחלל הפה (Candida).

· זיהומי הליקובקטר פילורי בקיבה ובתריסריון (לא בזמן כאבים וצרבות אקוטיים, עלול להחריף את הגירוי).

· זיהומי הרפס (Herpes Simplex) של השפתיים ומע' המין (טיפול מקומי).

· דלקות וזיהומים של הגרון וחלל הפה (גרגור מקומי).

· זיהומים פטרייתיים וחיידקיים של הנרתיק וצוואר הרחם (שטיפות מקומיות).

· דלקות זיהומיות כרוניות ואקוטיות של דרכי השתן.

· דלקות חניכיים וטיפול מחטא לאחר טיפולי שיניים.

השפעה רפואית

מקדם מחזור, לטיפול באמנוריאה:

- קור ברחם: וסת מאחרת, כאבי מחזור, תחושת כובד באגן, אל-וסת.

מסלק חום , רעילות ולחות:

- זיהומים חיידקיים, נגיפיים ופיטריתיים. מורסות ופרונקלים.

מור,שרף מור.שמן מור,תמצית מור להשיגבמרפא הבושם-04-9952122

http://www.mrphbosem.com/

אלמוות הכסף Paronychia argentea-ממיס אבנים בכליות היעיל והטוב ביותר שאני מכיר במהלך 20 שנות נסיון.!

צמח מרפא אלמוות הכסף  Paronychia argentea

ערביי ארץ ישראל מצאו את הצמח יעיל בטיפול בעצירות בדרכי השתן ובאבנים בכליות. כמו כן, מחקרים מראים שיש אמת בדבר, אולם הרפואה המודרנית הלא אלטרנטיבית לא משתמשת בצמח לצרכים אלו.

 צמח מרפא אלמוות הכסף הוא צמח עשבוני רב-שנתי שרוע. עליו קטנים, שפתם תמימה. הגבעולים מאדימים, קוטרם 2 מ"מ. הצמח גדל בצורת כר נמוך מאוד וצפוף, גובהו 3 ס"מ וקוטרו 15 ס"מ. על הגבעולים עלי-לואי קרומיים לבנים. אלמוות הכסף פורח בחורף ובאביב, מינואר עד אפריל, אך פרחיו נותרים על הצמח במשך כל השנה, כשהם מבריקים בגון כסף, בזכות עלי-העטיף הקרומיים שלהם. הפרחים ערוכים בתפרחות בקוטר 1–2 ס"מ. הפרח עצמו זעיר, ובולטים בו עלי העטיףהמכסיפים, בזכות המרקם הקרומי שלהם. אין הם נושרים לאחר הפריחה, והם היוצרים את הדימוי של פרחי אלמוות, ה"פורחים" על הצמח כל השנה ואינם נובלים. עלה-הכותרת קטום, ומראשו מזדקר זיף קצרצר. אלמוות הכסף נפוץ בדגם מפוזר ברוב אזורי הארץ, בעיקר בחבל הים-תיכוני. תפוצתו העולמית ימתיכונית. בסוג 50 מינים, בארץ 6. 

משפחה: ציפורנייםחלק בשימוש: כל החלק העלי של הצמח.

תפוצה: ברוב חלקי הארץ, בעיקר בקרבת רצועת החוף.

רכיבים מוכרים:

Flavonoids: isorhamnetin, quercetin and luteolin 

צמח נפוץ למדי לאורך חופי ישראל, עלי הכותרת הם בצבע אפור כסוף, ומכאן שמו של הצמח, כאשר בזמן הפריחה ניתן להבחין במרבדים כסופים מרהיבים על פני הדיונות. צמח נפוץ ברפואה הערבית והבדואית המסורתית, לטיפול בבעיות בדרכי השתן, אך כיום הוא כמעט שאינו מוכר למטפלים בצמחי מרפא בארץ. מספר מצומצם מאוד של מחקרים נערכו על הצמח בשנים האחרונות, בעיקר בירדן, אודות הפעילות המשתנת של הצמח. במספר סקרים בקרב אוכלוסיית המטפלים העממיים, אשר נערכו בירדן ובטורקיה, נראה שהצמח נמצא בשימוש נרחב למגוון בעיות, בעיקר בדרכי השתן, אך גם לבעיות אחרות הדורשות הגברת מתן שתן, כמו במקרים של סוכרת, דלקות פרקים, יתר לחץ דם וכו'. מניסיוננו, זהו צמח משתן יעיל, אך הוא נחשב למשתן סלקטיבי, כלומר – אינו גורם להגברת שתן בכל מצב (למשל במצבים של יובש) אלא רק במקרים של עודף נוזלים, או במקרים של עודפי נתרן.

צמח מרפא אלמוות הכסף

אלמות הכסף Paronychia argenteaאלמוות הכסף הוא צמח עשבוני רב-שנתי שרוע. עליו קטנים, שפתם תמימה. הגבעולים מאדימים, קוטרם 2 מ"מ. הצמח גדל בצורת כר נמוך מאוד וצפוף, גובהו 3 ס"מ וקוטרו 15 ס"מ. על הגבעולים עלי-לואי קרומיים לבניםרפואה עממית: הצמח נחשב ליעיל ביותר לטיפול בעצירות בדרכי השתן ובאבנים בכליות. ברפואה העממית של הערבים בארץ-ישראל, קושרים לו כתרי תהילה בתחום זה, ואכן – הוא מוכיח את עצמו ביעילות רבה, וחבל שהרפואה המודרנית עדיין לא אימצה את הצמח לטיפול במחלות אלה.אלמוות הכסף הינו הצמח מרפא הטוב ביותר לעצירות בדרכי השתן.מועיל להוצאת אבנים ומשקעים מצנורות השתן.מנקה לכליות.משכך כאבי כליות.ממיס את אבני הכליות.צמח מרגיע.משכך כאבים באזור הלב.אופןהשימוש: קוטפים חופן עלים, גבעולים ותפרחות – יבשים או ירוקים – ומבשלים בליטר מים, במשך חצי שעה. מסננים, מקררים ושותים כתה. הכמות: 5-4 כוסותביום. אפשר להכין כמות גדולה של מרתח על אותו בסיס, ולשמור אותה בקירור במכלי פלסטיק. תמיסה זו טעימה ונטולה טעמי-לוואי. משך הטיפול – כשבועיים עד חודש. הקלה ושיפור מורגשים כבר בשלבים הראשונים של הטיפול.צמח מרפא אלמוות הכסף,שמן צמחי אלמוות הכסף. להזמין במרפא הבושם.04-9952122

פעילות רפואית:

• משתן.
• אנטי בקטריאלי עדין.
• ממיס אבנים בכליות.
• מוריד סוכר.

באופן כללי הצמח מסייע לגוף להיפטר מעודפי נתרן וצבירת נוזלים. כמו כן הצמח תומך בפעילות הכליות, כפי שמשתמע משימושיו המסורתיים לאורך השנים.

שימושים רפואיים:המסת אבנים בכליות.

פעילות משתנת:

• דלקות אקוטיות וכרוניות בדרכי השתן והכליה. לרבות מצבים של דלקת פקיעית הכליה Glumerolonephritis ודלקות באגן הכליה Pyelonephritis.
• כחלק מטיפול באבנים בכליות. זירוז יציאת האבנים אל כיוון שלפוחית השתן וכן כטיפול משקם, מונע ותומך לאורך זמן (2-5 חודשים).
• במקרים של בצקות וצבירת נוזלים, בטוח לשימוש גם בזמן ההיריון, לקראת הטרימסטר השלישי (ניתן להשתמש גם כמניעה כאשר התופעה מוכרת מהריונות קודמים).
• כחלק מטיפול ביתר לחץ דם, במקרים של צבירת נוזלים ועודף נתרן בדם. ניתן גם להשתמש במקרים של יתר לחץ דם בהריון.
• מסייע להיפטר מעודפי נוזלים במע' הנשימה, במקרים של בצקות הנגרמות עקב אנגינה פקטוריס Angina pectoris או אי ספיקת לב.
• במקרים של דלקות פרקים, בעיקר גאוט Gout, מסייע להיפטר מרמות גבוהות של חומצה יורית בזרם הדם (מומלץ לשלב עם טינק' של זרעי סלריApium graveolens ). מומלץ גם במקרים של דלקות פרקים מסוג R.A – פעולה של הגברת מתן שתן וניקוי הגוף, כחלק מהטיפול הכללי.

בטוח לשימוש בהריון!.

צמח מרפא אלמוות הכסף,שמן צמחי אלמוות הכסף. להזמין במרפא הבושם.04-9952122

http://www.mrphbosem.com/

שרביטן מצוי להשיג-04-9952122

שרביטן מצוי צמח מרפא-Ephedra foeminea ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לשרביטן עוצמת פעילות חזקה,

שרביטן מצוי - EPHEDRA FOEMINEA -בנזלדהייד-החומר הפעיל כנראה בשרביטן המצוי ויש להניח שאף הוא המחסל תאי סרטן .

יום 18 אפריל 2014 בשעה 10:

שרביטן מצוי , צמח מרפא שרביטן מצוי להשיג במרפא הבושם 049952122

צמחי מרפא.

שרביטן מצוי צמח מרפא-Ephedra foeminea

ברפואת הצמחים המודרנית מיוחסת לשרביטן עוצמת פעילות חזקה, והוא מותווה בעיקר לטיפול במצבים אלרגיים ועוויתיים של מערכת הנשימה. השרביטן נחשב לצמח ממריץ ואינו מיועד לטיפול בטיפוסים אקטיביים המבטאים תסמינים של עודף חום. באופן רשמי הצמח אסור לשימוש בישראל.

ענפים הם החלק בשימוש ברפואה המסורתית וברפואה הסינית.
חלק מהחומפרים הפעילים בשרביטן הםתרכובות פנוליות:
- טאנינים.
אלקלואידים: D-N-Methylephedrine, L-Ephedrine, D-Ephedrine, Pseudoephedrine, L-Nor-Ephedrine ונוספים.
כידוע השרבין המצוי נלקח לשימוש פנימי במינונים נמוכים והוא:מייזע, מכווץ כלי דם היקפיים, ממריץ לב, ממריץ עצבי, ממריץ\מחמם, מעודד הרזיה,מעורר, מעלה לחץ דם, מפחית ליחה, מפחית תיאבון, מרחיב סמפונות, נוגד אלרגיה, נוגד אסטמה, נוגד עווית (מערכת נשימה), עוצר הפרשות.
שימושים עיקריים בצמח השרביטן כמובן בהשגחת מטפל מוסמך: אלרגיות, הרזיה (תמיכה), אסטמה, קדחת השחת.

כמוכן טיפלו בבעיות כגון דליפת שתן, הרטבת לילה, לחץ דם נמוך, מחלת השינה (נרקולפסיה), סינוסיטיס,קוצר נשימה, תיאבון יתר.שוב יש ליציין בהשגחת מטפל מוסמך ברפואת צמחים פיטותרפיה.

לאחרונה הופיע סרטונים על אדם מג'ינין שנרפא מסרטן הסרט מוצג כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=-pvk49ar8PI

 

נצפה

3:37

מבט - אגדה עממית או תגלית מרעישה פלסטיני שטוען שמצא תרופה לסרטן

• מאת רשות השידור
 
• לפני 6 חודשים
 
• 16,859 צפיות

16/10/2013 אגדה עממית או תגלית מרעישה?, פלסטיני מאזור ג'נין טוען כי נרפא ממחלת הסרטן בעקבות שתייה תה העשוי מצמחים שמצא בחצר ביתו, ...

לפי בדיק מקיפה במחקרים בארץ ובעולם בצמח השרביטן נמצאו חומרים פעילים והבולט שבהם-בנזלדהייד

על לציין שחומר זה אכן רעיל !! ריכזתי מעט כאן על בנזלדהייד הפעיל 

אמיגדלין - גליקוסידים ציאנוגניים טבעיים המופקים מאגוזים, צמחים, והגלעינים של פירות מסוימים, בעיקר משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 כטיפול בסרטן

מעט ידע על חומר הקרוי -אמיגדלין (Amygdalin) – גלעין
בנזלדהייד
חומר פעיל ואף רעיל!

D-mandelonitrile-b-D-glucosido-6-b-D-glucoside

גלעין משמש, ויטמין B17, mandelonitrile-beta-glucuronide (חצי סינטטי), mandelonitrile beta-D-gentiobioside (מוצר טבעי), laevorotatory and mandelonitrile, prunasin
אמיגדלין הפך להיות פופולרי  במכסיקו בשנות ה- 70. למרות שמטופלים משתמשים באמיגדלין, הנקרא בד"כ לאטריל, מחקרים הפגינו עד כה רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. האמיגדלין הופך בחילוף חומרים ע"י beta-glucosidase לציאניד, בנזלדהייד ו- prunasin. נטילה דרך הפה הביאה להרעלת ציאניד ומוות. לפי דיווח מן הזמן האחרון, נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה תוך נטילה שוטפת של ויטמין C הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אמיגדלין איננו תרופה מאושרת לשימוש בארה"ב, אך הוא זמין מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט. הערכה פרמצבטית של פורמולציה שלא דרך המעיים הראתה זיהום בפירוגנים וכן במיקרובים, ופורמולציות דרך הפה ושלא דרך המעיים לא כללו כמויות אמיגדלין על התווית . אין להשתמש בתוסף זה.

שימושים נטענים ידע בלבד,ואין בשום אופן לראות בכל הכתוב באתר כעצה רפואית או כעצה כלשהי .ואם כל זאת חכם עיניו בראשו ויבחר כל אחד את דרכו בחיים לאחר שמצא שזו דרך טובה ואמיתית.ההפניה כאן בפירוש לחולי סרטן בעיק סופניים שהרפואה הרימה ידיים.עלי לציין שאם לוקחים אחריות להשתמש בצמח השרביטן המצוי יש להיזהר בכל הקשור לבעיות לב,לחץ דם,אין ליטול את הצמח בשילוב עם תרופות מעכבות MAO.כמו כן מינון גבוההשל וויטמין c במינון גבוהה העלול להגביר את הבנזלדהייד.

• מניעת סרטן
• טיפול בסרטן-מנגנון הפעולה אינו ידוע. הטענות בדבר הפעילות של אמיגדלין נשענות על התיאוריה, אשר הוכחה כעת כשגויה, שתאי סרטן מכילים כמות מוגברת של beta-glucosidase וכמות מופחתת של rhodanese בהשוואה לתאים נורמליים. בהתבסס על הנחה שגויה זאת, תאי סרטן היו אמורים להפוך אמיגדלין לציאניד, ואז למות, בעוד תאים נורמליים היו אמורים להפוך ציאניד לתיאוציאנט דרך rhodanese. נתוני ניסויים במבחנה תומכים ברעיון שציאניד, בנזלדהייד ו- prunasin הם רעילים לתאים. היתה גם השערה שסרטן מתפתח עקב מחסור בויטמין B17, אך אין מידע המאמת רעיון זה .
• D-mandelonitrile-b-D-glucosido-6-b-D-glucoside

 הערה :
יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות להורדת לחץ דם, ממריצי או מדכאי מערכת העצבים המרכזית, תרופות המעכבות ספיגה של סרוטנין (SSRI) ואגוניסטים אדרנרגיים. כמו כן , עדיף להימנע משילוב עם גליקוזידים קרדיאליים, halothane, guanethidine ואוקסיטוצין; הצמח אסור לשימוש במצבים של חרדות, יתר לחץ דם, גלאוקומה, מחלות לב, סכרת והגדלה של הערמונית; הצמח אינו מומלץ לשימוש בילדים מתחת לגיל
הריון: הצמח אינו מומלץ לשימוש בהריון. קיים חשש לפגיעה בעוברים (מחקרים שנערכו בבעלי-חיים. לא ברורה רלוונטיות לאנשים).
הנקה: הצמח אסור לשימוש בהנקה.

 נשמח לסייע בכל שאלה | שרות לקוחות:049952122

הבהרה: נדגיש, במקרה של בעיה רפואית, אנא היוועצו ברופא מוסמך.

יוצאים לחופשת אהבה?? קבלו מלון בציון 10 בצפון יוון בארסטי היחס השירותהעיצוב אין דברים כאלה ,, www.gamilarocks .com