יום חמישי, 19 בדצמבר 2013

רפואה מסורתית קדומה.: צמח מרפא ירבוז מפשל

רפואה מסורתית קדומה.: צמח מרפא ירבוז מפשל: ירבוז מפשל  ,צמח חד־ שנתי ממשפחת הירבוזיים שגובהו 90-30 ס״מ. הוא נפוץ כמעט בכל חלקי הארץ, גדל בשדות מושקים, בגינות, בצדי דרכים ובמעזבות...
הירבוז נזכר לראשונה במקורותינו, במסכת שביעית, כצמחבר: "הפגם והירבוזין השוטים... פטורין מן המעשרות" (שביעית פ"ט, מ"א). ומן התוספתא אנו למדים, כי הירבוז נחשב בעיני הקדמונים כירק שהיה דומה בטעמו לתרד: "ואין מרכיבין... ולא תרד על גבי ירבוז מפני שירק בירק" (כלאים א', י"א).
מקור שמו הלועזי של הצמח - אמרנטוס - הוא ביוונית, ופירושו הוא "לא יבול", זאת משום שתפרחותיו שומרות על צורתן ועל צבען גם אחרי שהצמח נבל ומת.
ברפואה העממית הוא משמש להורדת חום גבוה, תרופה נגד בצקת, שלשולים, דיזנטריה, הכשות נחשים ארסיים, פצעים חיצוניים, דלקת הסימפונות (ברונכיט) ותרופה מסייעת לזירוז המחזור החודשי.
מבשלים 30-60 גר' עלים במים במשך שעה, ושותים מהמרתח 3 כפיות ביום. מרתח זה יעיל נגד שלשולים, דיזנטריה וחום גבוה.
תרד עלי ירבוז: קוטפים 200 גר' עלים צעירים של ירבוז, שוטפים אותם במים, ומאדים אותם בתוך סיר עד להתרככותם. מרסקים אותם במעבד מזון, מוסיפים להם תבלינים ומטגנים אותם כקציצות תרד. אכילת תרד זה יעילה מאוד נגד שלשולים ומזרזת את המחזור החודשי. דיסת תרד זו (ללא תבלינים כמובן) נמרחת על פצעים חיצוניים, ויעילותה הוכחה מעל לכל ספק 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה